שבת מברכים חודש טבת

י"ג כסליו תשפ"ו | 03/12/2025 | 19:21

הטבת הנרות

ראש חודש טבת, לעולם יחול בימי החנוכה. כשם שבאדם ראשו כולל בתוכו את כל חושיו, כן בחדשים, "ראש" החודש כולל בתוכו את כל ימי החודש. ולפי שראשו של טבת נעוץ ומונח בימי החנוכה, מקבלים כל ימות החודש הארה מחג נעלה ונפלא זה. ומכאן שורש שמו "טבת" - מלשון "הטבת הנרות".

התחלה טובה

"מחצת ראש מבית רשע" (חבקוק ג).

פסוק זה הנאמר בנבואת חבקוק, רומז על ענינו של חודש טבת. כאמור, חודש זה נמסר תחת כוחות הס"א והקליפות. אכן חסד עשה ה' עם עמו ומחץ "ראש" מבית רשע, כי הימים הראשונים של החודש נכללים עדיין בקדושת חג החנוכה, והרי הם נמחצו ונלקחו מחלקו של הרע. וכבר נודע כי "גופא בתר רישא אזיל" [הגוף הולך אחרי הראש], וכיון שהוכרע ראשו של החודש לטובה, יכולים ישראל לעמוד בו ולעברו לחיים וברכה.

בתקופת טבת מתארכים הלילות, וחכמי הסוד רואים בזה רמז לחשכות ומצוקה היורדת לעולם. לפי תורת הקבלה מרומזים ספירות האצילות בכל חודש וחודש, וכפי שגילה רבנו האר"י ז"ל, בחדשים טבת ושבט שולטות ספירות נצח והוד. ותמצא רמז נפלא, ראשי תיבות "טבת שבט נצח הוד" הן אותיות "השט"ן", להורות על תקיפות ממשלתו בחדשים אלה.

יעקב אבינו דאג לבניו אחריו, ולפיכך נלחם עם השטן שרו של עשו, להוציא חדשים אלו משליטתו. חז"ל מספרים כי יעקב חיפש אחר "פכים קטנים" ואזי "ויאבק איש עמו". "פכים קטנים" גימטריא "שטן". כלומר יעקב חיפש ובדק דברים לנצח את שרו של עשו הוא השטן. וכאשר נצחו אמר לו כי לא יעזבו עד "כי אם ברכתני", חשב תיבות "אם ברכתני" ותמצא כי הם בגימטריא "טבת שבט" ע"ה. כי חפץ יעקב להוציאם מרשות ארור ולהכניסם לרשות ברוך. והמלאך ברכו והוסיף בו שם ישראל נוסף לשמו יעקב. ותראה פלאות "יעקב ישראל" = "אם ברכתני" = "טבת שבט". ולפיכך נאמר ביעקב שהיה "איש תם יושב אהלים". כי "איש" גימטריה "שבט", ור"ת "תם יושב אהלים" גימטריה "טבת".

ומאז ניצוחו של יעקב, הפך ראשיתו של טבת ונכנס אל הקדושה בימות החנוכה. וכן סופו של שבט מט"ו בשבט ואילך, והן המתנות הטובות שהנחיל יעקב לבניו.

ימים של ישועה

הנה נכנסנו בימים אלו לחודש טבת, ובודאי זה הוא העת והזמן להתחזק בעבודתו יתברך שמו, אחרי שזכינו ועברו עלינו ימי החנוכה. ועלינו לדעת כי חודש זה מסוגל לחיזוק ועי"ז נזכה לישועות. שכן טב"ת במילואו כזה טי"ת בי"ת תי"ו עולה בגימטריה אלף מאתיים ארבעים ושבע, כמנין הפסוק "עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה" (תהלים קיח, יד) חושבנא דדין כחושבנא דדין, לרמז שימים אלו הם ימים של ישועה. וכן עולה כמנין "הושיעה הוי"ה כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם" (תהלים יב, ב), ובא לרמז לכל יהודי לבל ישים מבטחו באדם כי פסו אמונים בבני אדם, אלא רק בה' יתברך שלו הישועה ושהכל מאתו והוא עושה לכל המעשים.

בקשת פרנסה

בחודש טבת מסוגלים ישראל לבקש על הפרנסה שכן חודש "טבת" בצירוף מזלו "גדי" עולים בגימטריה כמנין "חת"ך" שהוא שם הקדוש של הפרנסה. שם זה יוצא אף מסופי תיבות של הפסוק "והיית אך שמח, כי השמחה והבטחון בה' סגולה הם לפרנסה טובה.

צירוף החודש והשכנת שלום בזה החודש

בכל חודש מאיר צירוף אחר מי"ב צירופי שם הוי"ה. בחודש טבת מאיר צירוף השם היה"ו, והוא יוצא מסופי תיבות של הפסוק "גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדו". "שמו" נוטריקון והסר שטן מלפנינו, וכן מנוחת שלום ושלוה, והיא בקשת כנסת ישראל מאת אביה שבשמים, להסרת כוחות הרע מן העולם, והשכנת השלום בחודש זה המיוחד לפורענויות. כיוצא בזה, חשֵב תיבות "גדלו להוי"ה אתי", ותמצא כי הן עולות בגימטריה "גאלנו גאולה שלמה", רמז לתפילתם של ישראל ובקשתם לישועת ה' מהחרבן והגלות, ע"י משיח ה' גואל ישראל ובונה המקדש.

בחודש טבת החלה גלות ישראל ובו בחודש הושמה ירושלים במצור. חכמי הסוד חישבו ומצאו כי תיבות "להוי"ה אתי" בגימטריה "ואנכי לא אשכחך", כלומר אף שנגזר גלות וחרבן, ברם עוד עתידין הם לשוב למכורתם, כי לא לנצח יריב ולא לעולם יקצוף, וברחמים גדולים ישוב יקבצם.

החודש העשירי

חודש טבת הוא החודש העשירי במנין החודשים המתחילים בניסן וכך הוא נקרא במקרא "החודש העשירי" ובו סמך נבוכדנצר מלך בבל על ירושלים, ושם עליה מצור במשך שלוש שנים עד שהובקעה העיר, ובנביא כתוב "כתוב את עצם היום הזה" שיום זה נקבע לתענית על תחילת החורבן ואין מחליפין אותו אפילו אם היה חל בשבת, וצום זה הוא אחד מד' צומות הנזכרים בכתוב צום הרביעי... וצום העשירי "יהפך לששון ולשמחה" לעתיד לבוא.

בח' בטבת יש תענית צדיקים כנזכר בשו"ע הל' תענית שבו תרגם תלמי מלך יון את התורה ליוונית והעולם חשך במשך ג' ימים.

ובט' בו הוא גם תענית צדיקים שבו נפטרו עזרא הסופר ונחמיה בן חכליה שהעלו את ישראל מבבל ובנו את ביהמ"ק ולימדו את ישראל תורה.

ועוד היתה פורענות אחרת בחודש זה שיצאה גלות "החרש והמסגר" שהם כל חכמי ירושלים ופרנסיה שהגלה אותה עם יכניה מלך יהודה לגלות, 52 שנה קודם חורבן הבית.

טב"ת זה פטירת אברהם אבינו ע"ה וזהו טב"ת ר"ת תקבר בשיבה טובה.

עשרה בטבת

כל הצומות מלבד צום הכיפורים, אם חלו בשבת, מאחרים אותם ליום ראשון, ואין מקדימין אותם לפני השבת, משום שאין מקדימין פורענות על הציבור.

משל לאורח שבא להתארח, כשיעור חשיבותו וערכו של האורח כן מפנה בעל הבית עצמו מכל עיסוקיו לכבוד האורח, אם רב או מעט. אבל אורח שאינו חשוב כלל וכלל, דוחהו בעל הבית בשעת עיסוקו, לך היום ותבוא מחר.

כן יום טוב שחל בשבת, אורח חשוב ומכובד הוא. אומרת השבת מפנה אני עצמי לכבודך. נותנת השבת ליום־טוב את כל התפילות, שכן גם ערבית גם שחרית גם מוסף ומנחה, אין מתפללים אלא את תפילת המועד. כשחל ראש־חודש בשבת, וראש־חודש אינו אורח חשוב כמו חג, מפנה שבת עצמה רק קמעא. שחרית ערבית ומנחה מתפללים תפילת השבת, ורק מוסף מכבדים את האורח בתפילת ראש־חודש. אבל כאשר בא אורח שאינו רצוי, ימי הצומות וזעקתם, אומרת להם השבת היום אני עסוקה, לכו לכם היום ובואו רק למחרת.

רבנו דוד אבודרהם אשר חי לפני כ־650 שנה באישביליה שבספרד כותב בספרו כי משונה הוא צום העשירי בטבת משאר הצומות. בעוד שאר הצומות אם חלים הם בשבת, נדחים הם לאחר השבת, כאמור, שונה הוא צום זה שבערבו ויחודו דומה הוא ליום כיפורים, ודוחה אף את השבת. רבנו ה"בית יוסף" המביא את דבריו, מעיד עליהם "לא ידעתי מנין לו זה". כפי הנראה, קבלה היתה בידו של רבנו האבודרהם מפי רבותיו, חכמי צרפת וספרד.

נוסיף ונציין, כי מחלוקת זו שבין רבותינו הבית יוסף והאבודרהם, אינה מעשית היום. מאז החלו ישראל לחשב את מנין החדשים לפי סדר קבוע, הוא הלוח העברי המצוי בידינו כיום, לא יחול לעולם עשירי בטבת בשבת. ורק בזמן שחישבו ישראל את חודשיהם לפי קידוש הלבנה ומולדה, יכול היה לחול עשירי בטבת בשבת. (נתיבי הבושם)

ותצפנהו שלשה ירחים

חודש טבת הוא אחד משלושה חודשים שכתב הזוה"ק שצריך להצפין עצמו מחמת הדינים, כמ"ש ותצפנהו שלשה ירחים והם חודשים טבת תמוז ואב, ובימים אלו חלות תעניות שובב"ים, ואז מרבין העם לחזור בתשובה, ולצום ולעשות תיקונים ולקרוא תהילים לתקון עון הקרי והשז"ל, אשריהם ישראל, והם מסוגלים יותר היות שבשבועות אלו היה שיעבוד מצרים ובירור ניצוה"ק כפי שקורין בתורה בפרשיות שמות, בא, וארא, בשלח, יתרו, ומשפטים. ובשנה מעוברת גם פרשיות תרומה ותצוה.